יום שבת, 2 באפריל 2011
תגובה לדנה... אנחנו לא פראיירים ?! תלוי בהגדרה.
זו תגובה לדנה... יש מוצרים רבים שאנו מקבלים חינם, ועל כך רציתי לכתוב תחילה עבור משימה 1, אבל אחרי שקראתי את הפוסט שלך, החלטתי לבחור במשימה 2.. ולהגיב על הדברים שנכתבו. אז נכון ישראלים לא אוהבים להיות פרייארים. לפחות לא לחשוב שהם פרייארים. אבל מה עם הם לא מודעים לזה אפילו ?! למדנו מזמן שאין מתנות חינם. תמיד יש מחיר. ראי דוגמא - העובדה שאנשים משתמשים בתוכנות חינמיות ולא מגבים דברים במוצרים כמו דיסק-און-קיי, ולפתע "הענן" נהיה שחור, ומידע נמחק כלא היה. לזיכרונות אין מחיר. יש דברים שלא ניתן לשחזר. השאלה היא האם בגלל שמציאים לך "כספת" בחינם, תהיי מוכנה לשים בה את היקר לך מכל? או שעדיין תשני בראש שקט, כשתדעי שיש שם שומר אמיתי שמחויב לשמור עליה? כי זה שווה את המחיר? מעבר להימור שאנו לוקחים, יש כאן גם מחיר של פרטיות. גוגל הופכת לתאגיד בלתי ניתן לעצירה. היא יודעת עלינו הכל, ומידע זה כוח. עד כמה אנחנו מוכנים לתת יד להשתלטות שלה, בשביל לקבל "שירותים" חינם? כמו במאמר שעבר אודות האושר, אנחנו חיים את הרגע וחושבים, כרגע, "זה עושה לי טוב לקבל שירותים חינם". אבל מה לגבי חשיבה לטווח הרחוק? ישנם תסריטים מספיק גרועים שמיטב המוחות בהוליווד חשבו עליהם.. ראיתם פעם את הסרט עם טום קרוז, בשם "דו"ח מיוחד" ? אני זוכרת ממנו את העובדה המפחידה שתוך כדי הליכה ברחוב, דרך אמצעים אלקטרונים יכלו ישר לזהות מי אתה, מה אתה אוהב, ואיזה מוצרים להציע לך. גירסה משודרגת של מה שגוגל עושה היום. מעבר לעובדה שזה מרגיל אותנו לחיים בהם הכל מוגש על מגש של כסף, ואנחנו לא משקיעים זמן בתחקיר אמיתי מאחורי המוצרים, בבחינת אלטרניבות אחרות, או אפילו בפיתוח של טעם שונה, אנחנו שומרים על המצב הקיים ונהיים עמומים, באנגלית קוראים לה NUMB נראה לי. אנחנו לא מודעים למה שאנו מפסידים אפילו. אנחנו בוחרים בדרך הקלה והמהירה, ולאו דווקא בדרך הנכונה ביותר. באמצעות העובדה שאנו משתפים פעולה עם גוגל, ואחרים כדוגמתה, כדי לקבל כרטיס מועדון וכו', חברות אחרות מצליחות להרוויח כסף על חשבוננו. יש מוסדות שמוכרים פרטים כמו אימייל וכו', ומרווחים הון בזכות העבודה, שרצינו לקבל למשל שובר מתנה, והסכמנו למלא טלפון, כתובת ואימייל. מישהו תמיד מרוויח מזה משהו. כשאנחנו מסכימים לוותר על הפרטיות שלנו, בעבור נזיד עדשים, אנחנו מוכרים הרבה יותר ממה שאנחנו חושבים. זה בסדר לקבל מתנות, וחינמים, כל עוד יודעים שיש אגנ'דה מאחורי זה. שזה לא באמת חינם, ושיש דברים שכסף לא יכול לקנות. דברים שאנחנו משלמים עליהם באמצעים אחרים. כל עוד המודעות הזו מקוננת בלב שלנו, אז אני קצת יותר רגועה... והתסריט הזה של קרוז, ישאר במרקע הקולנוע, ולא במציאות של 2012. שבוע טוב לכולם...
הירשם ל-
תגובות לפרסום (Atom)
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה