נכון, כפי שזה נראה כרגע אף אחד מאיתנו לא באמת רוצה להפטר מהפרופיל שלו בפייסבוק. נורא קל להתמסר ולהתמכר לזה. אבל אם תסתכלו טוב טוב, תראו שרובנו לא באמת חושפים את חיי היומיום שלנו, את הדברים הרגילים ולפעמים גם הממש לא משמחים שמגדירים אותנו רוב הזמן, ומקדישים את מרבית תשומת הלב לגרום לאחרים להציץ ברגעי השיא שלנו. האם אפשר לעמוד על קנקנו של אדם על פי הפרופיל שלו? על פי הציטוטים שהוא אוהב? על פי האלבומים שהוא בחר לפרסם? נראה כמו משחק גדול של יחסי ציבור. אבל על מי אנחנו עובדים?
אני נאלץ להסכים את קרן-אור בסוגיה הזו, שזה כן עלול ליצור איזשהי קהות חושים וחשוב מאוד לדעת לשים את הגבול בין החיים האמיתיים לוירטואליים, כבדהו וחשדהו.
לגבי הג'ימייל ושאר השירותים החינמיים של גוגל, קשה לאמוד עדיין את ההשלכות של הצונאמי הזה בעולם התוכן. השאלה שעולה היא, מה יוצא להם מזה? כסף והמון המון ידע עלינו (שיתורגם לעוד כסף). ומה יוצא לנו מזה שיודעים עלינו הכל ועושים לעצמם את החיים קלים? נקודה למחשבה.
את הרשומה הזו לבטח לא הייתי יכול לפרסם בטוויטר כי חרגתי מ־140 תווים או לשורת סטטוס בפייסבוק, אז אולי צריך לחזור לבמות של פעם כשהיה לנו משהו חכם להגיד, למשל בהייד פארק? :)
אני נאלץ להסכים את קרן-אור בסוגיה הזו, שזה כן עלול ליצור איזשהי קהות חושים וחשוב מאוד לדעת לשים את הגבול בין החיים האמיתיים לוירטואליים, כבדהו וחשדהו.
לגבי הג'ימייל ושאר השירותים החינמיים של גוגל, קשה לאמוד עדיין את ההשלכות של הצונאמי הזה בעולם התוכן. השאלה שעולה היא, מה יוצא להם מזה? כסף והמון המון ידע עלינו (שיתורגם לעוד כסף). ומה יוצא לנו מזה שיודעים עלינו הכל ועושים לעצמם את החיים קלים? נקודה למחשבה.
את הרשומה הזו לבטח לא הייתי יכול לפרסם בטוויטר כי חרגתי מ־140 תווים או לשורת סטטוס בפייסבוק, אז אולי צריך לחזור לבמות של פעם כשהיה לנו משהו חכם להגיד, למשל בהייד פארק? :)
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה