"אחת התוצאות של האימוץ של מודל הפרסום באינטרנט היא שהקול שלך, הביטוי האישי שלך, נהפך לחלק ממערכת מידע קולקטיבית. לפעמים זה מתאים - הרעיון של חוכמת ההמונים עובד כשמנסים לקבוע מחיר בשוק או לבחור פוליטיקאים במשטר דמוקרטי. אבל אני חושב שהרעיון הזה מתאים רק לבחירת דברים שבהם יש פרמטר אחד, כמו בניסוי המפורסם שבו מבקשים מקהל באולם לנחש כמה סוכריות יש בצנצנת. אני לא חושב שזה עובד כשמנסים ליצור חיבור יצירתי בין הקולות השונים".
לנייר לא עוצר, ועובר לתקוף דווקא את אחד הפרויקטים הבולטים והמוערכים של השנים האחרונות, מהיוזמות שזכו למסירות, התנדבות ורוח צוות מעוררי השתאות לא רק באינטרנט אלא בעולם בכלל. "קח למשל את ויקיפדיה, שהיא בסופו של דבר דרך דלה וגנרית להביע רעיונות. היא נהפכה לתוצאה מספר 1 בהרבה מאוד חיפושים ברשת, והיא לוקחת אנרגיה מאנשים שעושים דברים הרבה יותר מעניינים. לדוגמה, בתחום הוראת המתמטיקה, שקרוב ללבי, איבדנו יותר משהרווחנו: לפני ויקיפדיה היו הרבה אתרים שבהם אנשים ניסו להסביר מתמטיקה באמצעות אנימציה וסימולציות חדשניות. אבל כשוויקיפדיה הופיעה היא השתלטה על הכל, והאנשים שעושים דברים יצירתיים יותר נדחקו הצדה. קיבלנו משהו משעמם, חד־גוני וחסר חיים שנוצר על ידי קולקטיב, ואיבדנו את הקולות היצירתיים והאינדיבידואליים, שיכלו ללמד אנשים שלא היו מבינים את החומר אחרת. ביטוי קולקטיבי הוא אולי מדויק או פונקציונלי, אבל הוא לא יצירתי או מעורר השראה, וזה משהו שאתה חייב אם אתה רוצה להביא אנשים חדשים למתמטיקה.
"זו רק דוגמה אחת, ואולי לאנשים אחרים לא אכפת מזה כמוני, אבל הנקודה העקרונית היא שהרעיון של קולקטיביות, שפיתחנו פטיש לגביו, מחמיץ את הדברים החשובים באמת. הבעיה כאן היא לא רק שאנשים עובדים בלי לקבל תמורה, כי הם חלק מקולקטיב, אלא שגם נוצרת אחידות ותפלות. וזו הסיבה שקראתי לזה מאואיזם, זה הזכיר לי ניסויים קומוניסטיים שבהם חד־גוניות הולכת עם היעדר צמיחה כלכלית. והשילוב הזה קיים בהרבה מעיצובי האינטרנט כרגע".
ואמנם, אחרי ששומעים את לנייר, האינטרנט נראה אחרת. ויקיפדיה נוחה מאוד, אבל היא אכן מצטיינת בטון יבש ובעיצוב משמים. עיצוב כזה אפשר למצוא גם במקומות אחרים. כך, גם הבלוגים השנונים ביותר מתאפיינים באותו מראה נקי ומסודר: שרשרת טקסטים, כמה תמונות, לינקים בצד העמוד. ובלוגים הם הרי סרח עודף מהעושר הקודם. עכשיו הרוח האנושית מתאמצת לדחוס את עצמה ל־140 תווים בטוויטר או לשורת סטטוס בפייסבוק, ולפעמים מסתפקת בלינק לסרטון ביוטיוב. הקול האנושי אכן הולך לאיבוד.
http://www.calcalist.co.il/
http://en.wikipedia.org/wiki/Jaron_Lanier
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה