יום שני, 5 בספטמבר 2011


גלאון: "הטייקונים שודדים את הקופה הציבורית - ומקבלים מחיאות כפיים מעיתונאי חצר"

בכנס ישראל 2021 אמרה גלאון: "הפשרות שעופר עיני מתמחה בהן מסתדרות תמיד לטובת מי שמקורב לצלחת"

"ההגנה על זכויות העובדים החלשים והלא-מאוגדים אינה הדבר שעומד בראש מעייני ההסתדרות. ההסתדרות בראשותו של עופר עיני משרתת בעיקר את האינטרסים של ועדי העובדים הגדולים, והפשרות, שהוא כל כך מתמחה בהן, מסתדרות תמיד לטובת המעסיקים, לטובת מי שמקורב לצלחת" - כך אמרה בצהריים חברת ועדת הכספים, ח"כ זהבה גלאון (מרצ), בפאנל הח"כים בכנס "ישראל 2021".
זהבה גלאון
זהבה גלאון
צילום: וקנין עופר
עוד אמרה גלאון כי "הבעיה האמיתית היא בקשר הון-שלטון, שהריכוזיות החונקת במשק תורמת לו. למערכת הפוליטית יש אחריות גדולה לסיים את הקשר שבין ההון לשלטון. צריך לפעול לכך שלא יהיו עוד ערבי התרמה והתחככות בין פוליטיקאים לגבירים, לא עוד פוליטיקאים שעושים לביתם, עושים מיליונים, אחרי שעשו מיליארדים לביתם של הטייקונים. אם השלטון לא יתנתק מעטיני ההון, הציבור ישלח אותו הביתה ויאבד אמון במערכת הדמוקרטית".
גלאון הוסיפה כי "שלוש מערכות היו אמורות לייצג את הציבור, אבל במקום לייצג אותו, הן הפכו בשנים האחרונות לזירה בה נרמס האינטרס הציבורי לטובת פרוטקציוניזם ואינטרסים זרים. מדובר במערכת המס, בשוק ההון והפנסיה ובהסתדרות בראשות עיני".
לדברי גלאון, "מערכת המס בישראל הפכה לכלי שרת בידי בעלי ההון הגדולים ושלוחיהם בממשלה. זו מערכת שיצרה עיוותים איומים כתוצאה מהפחתות המסים של ממשלת נתניהו; מס חברות נמוך מדי, ומסים עקיפים בגובה שאין כמוהו בכל העולם. המשמעות היא שמערכת המס אינה פרוגרסיבית די הצורך, והמרוויחים העיקריים מכך הם בעלי ההכנסות הגבוהות. הטייקונים עושים אחריות תאגידית: חומקים מתשלום מסים, ומסמאים את עיני הציבור בזריית כמה פירורים מדובררים היטב, על כמה שהם תורמים לחברה. ככה גם שודדים את הקופה הציבורית בדלת האחורית, וגם מקבלים פרס ומחיאות כפיים מכמה עיתונאי חצר".
לדברי גלאון, "לראש הממשלה בנימין נתניהו, כמו גם לקודמו, אהוד אולמרט, אין ולא היה שום אינטרס לעקור מהשורש את תעשיית הפטור ממס של בעלי ההון בישראל. מהבחינה הזאת קדימה והליכוד הן אותה המפלגה, אותה הגברת בשינוי אדרת, שפועלת בשירות בעלי ההון".
גלאון סבורה כי "בגלל קשרי ההון שלטון, בגלל שמדובר באנשי שררה, תאווי בצע וחסרי אחריות, שהטייקונים הם מושאי הערצה ומודל לחיקוי שלהם, כשהם יוצאים מהפוליטיקה, או פושטים את מדי הצבא לפני כניסתם לפוליטיקה, הם עובדים אצל הטייקונים כדי להיות טייקונים בעצמם. האנשים בשירות הבוסים שלהם, בעבר או לעתיד, הפכו את מערכת המס לחסרת שיניים, מצומקת, מדולדלת, מעודדת שחיתות ומפקירה את האינטרס הציבורי. כזו שמשרתת את בעלי ההון, ופוטרת אותם מהאחריות החברתית שהמדינה דורשת מכל אחד מאיתנו".
לדעת גלאון, "המערכת השנייה בה האינטרס הציבורי מופקר היא מערכת שוק ההון, ובאופן ספציפי יותר חסכונות הפנסיה שלנו. כפי שמערכת המס משועבדת על ידי הממשלה לטובת הטייקונים, כך גם שוק ההון הפך לזירה שבה הממשלה מגישה לטייקונים את נכסי הציבור על מגש של כסף, וממשכנת את עתידו. קרנות הפנסיה שלנו, נפגעות ומנוצלות בגלל הספקולנטיות והמינוף הפרוע של פירמידות השליטה הגדולות במשק, שנבנו בשנים האחרונות באין מפריע".
"כולנו מבינים היום שהטייקונים משחקים בכסף שלנו, שהם מייצרים את יוקר המחיה שלנו. ניקח למשל את אילן בן דב ואת יצחק תשובה, שהתרומה שלהם לצמיחה בישראל היא אפס. אלו אנשים שהתמחו בהשתלטות על חברות, וחלבו אותן עד טיפת המזומנים האחרונה. כשאנחנו קוראים על הסדרי החוב שאנשים כמו בן דב ותשובה מציעים לציבור המשקיעים, אנחנו צריכים לזכור, שמדובר ב'תספורת' על חשבון קופות הגמל שלנו, קרנות ההשתלמות והחסכונות לפנסיה".

לדברי גלאון, "אילן בן דב לא היה מסוגל למנף את עצמו לדעת לולא איפשרו לו לנצל את הפטור ממס על דיבידנדים בין חברות, פטור שאיפשר לו לרוקן ממזומנים חברות כמו פרטנר וסקיילקס, שהציבור מושקע בהן. הון-שלטון בכספי החיסכון. כספי החסכונות שלנו. הרי יצחק תשובה לא יכול היה לחייב את בתי-ההשקעות שבבעלותו, לשעבד את כספי החוסכים בהם, כדי לחלץ את החברות שלו, אם המדינה הייתה מחייבת הפרדת נכסים פיננסיים וריאליים".
עוד ציינה גלאון כי "נוחי דנקנר לא היה משתלט על שרשרת ייצור המלט והופך למונופול אדיר, אם הממשלה היתה מונעת את אותן הפרטות פרועות של נכסי הציבור, כשהיא יודעת מראש שמעבר לפינה מחכים לשלל המופרט גורמים כמו דנקנר והאחים עופר".

יום ראשון, 14 באוגוסט 2011

אל תיתנו ל"שיטת מצליח" לנצח

אל תיתנו ל"שיטת מצליח" לנצח

הבנקים וחברות הסלולר מצליחים לחלוב אותנו

>> לפני כמה שנים הזדמנתי בלוויית מכר, סוחר ממולח, לחנות רהיטים ברחוב הרצל בתל אביב. המוכר נשאל על סלון מסוים ונקב במחיר של 17 אלף שקל. המכר השיב מיד ובלי להתבלבל: אפשר לסגור ב-2,500? המוכר ירה בנו מבטים רושפים שלא הותירו לנו ברירה אלא לחמוק מהחנות במהירות. המכר שלי קצת הגזים באותו רגע, אבל באינספור הזדמנויות אחרות הוא הצליח לחסוך הרבה מאוד כסף בזכות מודעות צרכנית, מיומנות בניהול משא ומתן וחיבה עזה להתמקחות. ואולם לא צריך את כל אלה כדי להשיג תנאים טובים בדיאלוג שלנו עם ספקי השירותים שאנחנו צורכים. די במעורבות צרכנית אמיתית, בהכרת החומר והנתונים ובמעקב אחר התשלומים שאנחנו משלמים כדי להוריד עלויות ולחסוך הרבה כסף.

כל ימות השנה אנחנו מבקרים את חברות הסלולר ותעריפיהן הגבוהים, את הבנקים והעמלות המופקעות, את חברות הביטוח שתמיד משאירות אותנו לא מרוצים, את דמי הניהול השערורייתיים שגובים מנהלי החיסכון הפנסיוני שלנו ועוד שורה ארוכה של ספקי שירותים בתחומי התקשורת והפיננסים, שחולבים את כספנו. הכל נכון. במרבית הענפים בישראל יש קרטלים, מונופולים או אוליגופולים. במרבית הענפים הרווחים הגדולים מגיעים מאתנו - משקי הבית. במרבית הענפים יש חוזים אחידים רוויי סעיפים פוגעניים. במרבית הענפים יש מספר מועט של שחקנים. במרבית הענפים השווקים מיוצבים, נתחי השוק מחולקים וכמעט שאין מלחמות אגרסיביות על לבם של הצרכנים.

ואולם יום הכיפורים הוא מועד מתאים לחשבון נפש, גם שלנו, הצרכנים. האם אנחנו עושים כל מה שנדרש מאתנו כצרכנים נבונים? האם אנחנו מבררים עלויות, משווים מחירים, עושים שופינג ומפעילים את כוחנו הצרכני? למרבה הצער, אנחנו עושים מעט מאוד. במקרים רבים מדי האשמה היא בנו, וספקי השירותים מנצלים את ההתנהגות הצרכנית הפאסיבית והאדישה שלנו. אם נתחבר לרגע לתפילת יום הכיפורים הנודעת, אזי ספקי השירותים הם אלה שצריכים להתפלל ולהכריז: אשמנו, בגדנו, גזלנו, זדנו, חמסנו, יעצנו רע, שיחתנו, תיעתענו וכו', בעוד שאנחנו הצרכנים צריכים לאמץ מהתפילה את תעינו, מרדנו, סררנו וקישינו עורף.

רוב הזמן, בקרב מרבית ספקי השירות, אנחנו נתפשים כמובנים מאליהם. מרבית הלקוחות, מצדם, אדישים, לא מבררים, לא שואלים - וסומכים יותר מדי על הספקים. זוהי טעות גדולה. זה מנציח את מה שמכונה "שיטת מצליח", שבה הבנקים, חברות הסלולר ושאר ספקי השירותים מצליחים לחלוב אותנו יותר מדי פעמים.

פיתוח מודעות צרכנית מינימלית יכול לשנות את התמונה. יש לנו מספיק סיבות להישאר מחוברים לחברת הסלולר שלנו, לבנק שלנו ולסוכן הביטוח שלנו. אבל האם אנחנו עושים הכל כדי לקבל מהם את השירות הטוב ביותר במחירים האטרקטיביים ביותר? רבים לא מודעים לאפשרות של מיקוח ובדיקת עלויות בסיסית, ומקבלים את התעריפים המוצעים להם כתורה מסיני. הם יכולים אולי להתמקח על שקל או שניים בשוק, אבל לא מעלים על דעתם שהם יכולים לעשות זאת גם בסניף הבנק, בחברה שמנהלת עבורם את קרן ההשתלמות, או עם ספק האינטרנט שלהם.

כדי להבהיר את הקלות שבה ניתן להוזיל עלויות ולעודד מודעות צרכנים בחרנו להקדיש את גיליון יום הכיפורים לחשבון נפש צרכני ולפיתוח מודעות צרכנית. 22 כתבי העיתון נשלחו למשימות פשוטות: לבדוק כמה הם משלמים לספק שירות מסוים, ולנסות להוזיל עלויות. אותם כתבים (שלא הציגו עצמם ככתבים) הצליחו לחסוך יחדיו בקלות סכום של יותר מ-14,000 שקל בשנה. זה לא הסכום שמייצג משק בית ממוצע, אבל גם אם נניח שמשק בית ממוצע יחסוך לעצמו 10%-20% מסך זה, כבר מדובר בכ-1,500 - 3,000 שקל נטו. גם אם זה השכר שלכם ליום עבודה שלם, המאמץ הכרוך בכמה שיחות טלפון בלבד כדאי ומצדיק את ההשקעה. זיכרו: את ההטבות הכי גדולות מספקות החברות העסקיות למי שמאיים לנטוש, לא למי שמשדר "אני לקוח פאסיבי ועצלן".

כך בדקנו

>> המשימה היתה ברורה: לבדוק כמה קל להיטיב את התנאים שלנו אצל הספקים הקבועים - הבנק, חברת הביטוח, חברת הטלוויזיה הרב ערוצית, ספקית האינטרנט וכן הלאה.

האמצעי: 22 עובדי TheMarker יצאו לבדוק עד כמה זה אפשרי. אף אחד מהעובדים לא גילה כי הוא עיתונאי - כדי לא להטות את התוצאות, וכמובן שכדי לשמור על כללי האתיקה האוסרים על קבלת טובות הנאה. בארבעה מקרים ביצע את ההתמקחות האתר Kamaze.co.il, המאפשר השוואת מחירי סלולר, אינטרנט, כבלים ולוויין.

התוצאות: מפתיעות. במרבית המקרים לא נדרשה יותר משיחת טלפון אחת כדי לקבל הנחות משמעותיות. רוב המשתתפים היו נבוכים לגלות ששילמו הרבה יותר ממה שהיו צריכים - במשך זמן רב מדי.

לעתים רק המחשבה על מיקוח עם מוקדי השירות מתישה את הצרכנים וגורמת להם לוותר על הניסיון. המסקנה: לא נדרש מאמץ רב כדי לחסוך הרבה כסף.

יום ראשון, 7 באוגוסט 2011

The 100 Best Corporate Citizens

The 100 Best Corporate Citizens

Jacquelyn Smith, 03.07.11, 08:10 PM EST

These businesses are setting the bar for corporate social responsibility, according to a new ranking.


Johnson Controls is the best corporate citizen in the U.S., according to CR magazine's annual ranking. That means it beat out everyone in the Russell 1000 large-cap index. It did so thanks to its high rankings in categories like philanthropy and environmental impact.

The 126-year-old diversified technology and industrial firm has been committed to sustainability since day one, when its founder, Warren S. Johnson, invented the first electric room thermostat. "We are gratified to receive this recognition, because it speaks to our culture and the way we conduct ourselves both internally and externally, throughout the world," says Paul Mason, a Johnson Controls ( JCI - news - people ) spokesman.

In Pictures: Tips for Making the Most of Your CSR Program

Johnson Controls ranked 22nd among the 100 Best Corporate Citizens a year ago, when Hewlett-Packard ( HPQ - news - people ) held the top spot. Mason credits the company's environmental impact, climate change, governance, human rights and philanthropic efforts for the change.

"Our attention to the environment and climate change has been core to Johnson Controls throughout our history," he says. The company is also dedicated to giving back through philanthropy, he adds, and its human rights focus is "guided by our ethics policy, which is consistent with international human rights standards."

The 100 Best Corporate Citizens list, now in its 12th year, ranks companies based on publicly available information in seven categories: environmental impact, climate change, human rights, philanthropy, employee relations, financial performance and governance. The list's creators assign a 19.5% weighting to environmental impact and employee relations, because they think they are what consumers, shareholders and employees care most about.

Technology and electric utility businesses dominated the list in 2010, when it had 25 of them. This year there's a slightly more diverse group of companies. "There are 23 sectors this year over 21 last," says Dirk Olin, the editor and publisher of CR Magazine. The reason: More companies in different industries are realizing the competitive advantage that full disclosure offers, Olin says.

"Transparency is a core aspect of our culture, both with our employees and external audiences," Mason says. "We strive to have open, honest dialogue with all of our stakeholders, including employees, customers, suppliers, communities and shareholders."

The list suggests that companies have ramped up their do-gooding ways, or are at least doing a better job of promoting them. "The aggregate performance of the 100 Best Corporate Citizen improved by slightly more than 5% this year over last, which is particularly remarkable when you consider that we are still operating in a recovering market," Olin says.

Seventeen companies that made the 2010 list disappeared from it this year, includingNortheast Utilities ( NU - news - people ), CVS Caremark, and Raytheon ( RTN -news - people ). Avon, Gap ( GPS - news - people ), Nike ( NKE - news - people ) and State Street are among the twelve that made the list for a fifth consecutive year--but only three, Intel ( INTC - news - people ) (No. 13), Starbucks ( SBUX - news - people ) (No. 39) and Cisco ( CSCO - news - people ) (No. 37), have made it all 12 years.

Not all the companies are model corporate citizens. 3M ( MMM - news - people ), Dell (DELL - news - people ), Johnson & Johnson ( JNJ - news - people ), JPMorgan Chase ( JPM - news - people ) & Co., and Occidental Petroleum ( OXY - news -people ) made the cut but were slapped with a "yellow card," denoting that an official legal action is ongoing. Occidental Petroleum, for example, is involved in a major human rights and environmental contamination lawsuit regarding the pollution of indigenous land and the Amazon River. Yellow-carded companies remain on the list without impact on their ranking until the investigation is resolved.

Pfizer ( PFE - news - people ), Allergan ( AGN - news - people ), and Exxon Mobil (XOM - news - people ) aren't as lucky. Those three companies were issued a "red card" and were removed from this year's list. This is year two of a three-year red card for Pfizer. The drug maker pleaded guilty in 2009 to a felony violation for illegal marketing of its pain reliever Bextra and was fined $2.3 billion.

Good corporate citizenship has always been excellent for public relations, but Olin says recruiting efforts may benefit, too. Mason, for his part, adds,"Johnson Controls is a performance-driven company always looking to improve and this recognition not only validates our culture and priorities, it will further our resolve to continue to conduct our business in a responsible manner."

Page:
1
2
Next >

יום שבת, 6 באוגוסט 2011

Timberland Announces Bolder CSR Goals That Underscore Its Brand Values

rAug. 1, 2011, 9:41 a.m. EDT

Timberland

Announces Bolder CSR Goals That

Company Launches Dynamic, New CSR Communications Portal to Provide Real-Time Content and Discussion Around Social and Environmental Efforts

STRATHAM, NH, Aug 01, 2011 (MARKETWIRE via COMTEX) -- The Timberland CompanyTBL +0.05% , a leading outdoor footwear and apparel company known for its best practices in transparency and accountability, today announced the company's CSR goals and forward-looking targets, which are positioned to align more strategically with its overall brand values. The updated goals and targets have been published on Timberland's newly-launched CSR communications portal, which provides a dynamic, integrated experience that informs, inspires and engages consumers around the brand's CSR efforts.

Timberland's Bold CSR Goals Timberland's refined CSR goals focus on larger issues associated with each pillar -- Climate, Product, Factories and Service. For example, the company's aspiration around its products has evolved from designing recyclable product (one area of the product lifecycle) to creating a strategy to ultimately target the entire life cycle through cradle-to-cradle innovations.

Similarly, the company's approach for compliance with its Code of Conduct has evolved from a check-list approach in factories to putting workers at the heart of the assessment process and driving changes that ensure human rights and improve lives.

"We want to be proof positive in terms of the change we seek to influence through our business. Our updated goals now reflect this approach -- and engaging employees and communities in this work is a critical part of our objectives," said Mark Newton, Vice President of CSR for Timberland. "Our climate goal, in particular, is framed in a way that is ambitious, meaningful to consumers, and closely linked to our goal of becoming the number one outdoor brand."

Timberland's new bold goal for each of its four CSR pillars are as follows: CLIMATE: Protect the Outdoors PRODUCT: Innovate Cradle-to-Cradle FACTORIES: Improve Workers' Lives SERVICE: Engage Communities

The new goals are not just aspirational -- quantifiable performance metrics have been established for each pillar. For instance, to support Timberland's bold product goal, the brand will work to increase the percentage of renewable, organic and/or recycled materials used in its products to more than 50 percent by 2015.

"I loved drilling down into the data in the website," said Dara O'Rourke Co-Founder of GoodGuide, whose mission is to help consumers make purchasing decisions that reflect their preferences and values. "As a researcher, and a consumer, Timberland's site let me understand much better the company's actual environmental and social footprint, see what they are doing specifically to improve their performance (and where I think their actions may not meet the challenge), and then track them over time. I look forward to the company publishing product-level environmental scores in the near future. I think this kind of product-level transparency could be a real game-changer in the apparel and footwear industry."

New CSR Communications Platform In addition to its new CSR goals and performance targets, Timberland has released its annual 2009-2010 performance data on the portal. The portal replaces printed CSR-related communications and will be updated quarterly, allowing visitors to view data against the company's quantifiable CSR targets associated with each pillar.

But there's more than metrics -- in an effort to reach a broader consumer audience, the portal places data in the context of stories about how Timberland and its partners are enacting change to positively influence a variety of social and environmental issues. The site also allows readers to probe deeper and explore the progress Timberland is making against its groundbreaking initiatives, such as its Green Index(R) rating system, its commitment to plant 5 million trees in the next 5 years, and learn what opportunities and challenges lie ahead.

"This new tool offers us an opportunity to educate and inspire consumers to take part in our Earthkeepers philosophy, which encourages consumers to be good stewards of the earth and their communities," said Jeff Swartz, President & CEO of Timberland. "Timberland is, and will continue to be, a values-based company. We see this new initiative as a way to integrate our CSR goals with the overall brand and engage a broader group of stakeholders in our commerce and justice mission."

On the new portal, people can also follow Timberland's CSR efforts in real-time and join the ongoing discussion through Timberland's Bootmakers Blog, stakeholder engagement call podcasts, Voices of Challenge dialogue, Twitter and the brand's YouTube channel.

About Timberland Timberland TBL +0.05% is a global leader in the design, engineering and marketing of premium-quality footwear, apparel and accessories for consumers who value the outdoors and their time in it. Timberland markets products under the Timberland(R), Timberland PRO(R), Mountain Athletics(R), SmartWool(R), Timberland Boot Company(R) and howies(R) brands, all of which offer quality workmanship and detailing and are built to withstand the elements of nature. The company's products can be found in leading department and specialty stores as well as Timberland(R) retail stores throughout North America, Europe, Asia, Latin America, South America, South Africa and the Middle East. Timberland's dedication to making quality products is matched by the company's commitment to "doing well and doing good" -- forging powerful partnerships among employees, consumers and service partners to transform the communities in which they live and work. To learn more about Timberland, please visit www.timberland.com .


אז כמה יקרה לכם המולדת?

אז כמה יקרה לכם המולדת?

"מולדת יקרה": את הכבוד המפוקפק הזה מקבלת ישראל בזכות המחירים הגבוהים שאנחנו משלמים על סכיני גילוח, דאודורנט, מוצרי חלב ותינוקות, מכשירי חשמל וגאדג'טים ■ השוואת מחירים בינלאומית שערך Markerweek מגלה שסל הקניות בישראל יקר ביחס למדינות אחרות בעולם המערבי ■ וזה עוד לפני שמדברים על המשכורת

אמיר אוהב לפנק את משפחתו ואת חבריו. הוא עושה זאת בעיקר כשהוא שב מסיור העבודה החצי שנתי שלו בניו יורק. מבט על המזוודה שהוא נושא מספר את סיפור הצריכה הישראלי ב-20 השנים האחרונות. בתחילת שנות ה-90 היה אמיר מביא סכיני גילוח של ג'ילט (שרק יצאו לשוק), נעלי נייקי (עם פס ורוד), ג'ינס (ליווי'ס, כמובן), טייפ (דאבל-קאסט) ואפילו טלפון (עם מזכירה אלקטרונית). לפעמים הוא היה זורק למזוודה גם כמה קופסאות טונה, שעלו אז פי שניים בישראל.

באותה תקופה היתה רשימת הקניות של אמיר ארוכה מאוד. בימים ההם דיזנגוף סנטר וקניון איילון היו הקניונים היחידים כאן - את מקדונלד'ס הכרנו רק בסיפורים, לא היו "הום סנטרים" למיניהם, הרשתות הבינלאומיות הגדולות עוד לא נחתו בישראל - וחלק גדול מהמותגים היו רחוקים מהישג ידו של הצרכן הממוצע. על רשתות כמו איקאה, גאפ ו-H&M אפשר היה רק לפנטז.

אבל ישראל השתנתה במהירות. המכסים החלו לרדת, יזמים החלו לייבא מוצרי מזון מתוחכמים, רשתות המזון המהיר חדרו לשוק המקומי, נפתחו חנויות המתמחות בספורט, בחשמל, בצילום ובבישול - וגם רשימת הקניות של אמיר הצטמצמה בהדרגה. לפני שנה הוא הביא לאשתו אייפד, אבל כיום גם את זה אפשר לקנות בישראל. האם זה אומר שהוא יחזור עם מזוודות ריקות?

כנראה שלא. נכון, כיום אפשר להשיג כמעט הכל בישראל, וכל מוצר חדש מגיע גם אלינו במהירות. הבעיה היא המחירים. גם עכשיו שווה לפעמים למלא את המזוודה במוצרים מחו"ל, מפני שמחירם נמוך בהרבה.

פרויקט Markerweek יצא לבדוק עד כמה יקר לחיות בישראל. האם שלומי מרחובות משלם על ספת קליפן של איקאה כמו ז'ק הפריסאי? ומה לגבי שמפו של פנטן, משחת שיניים של קולגייט, חיתולים של פמפרס ומצלמה דיגיטלית? איך ייתכן שלילה בצימר בעין הוד עולה כמו לילה במלון טוב במרכז מנהטן? האם כדאי להביא אייפוד מארה"ב או שאנחנו מיישרים קו במחירי אפל? האם זאת רק הרגשה לא מבוססת או שבאמת אנחנו משלמים הרבה יותר מהאמריקאים ומהאירופאים על מכשירי חשמל, נעלי נייקי ועגלה ממותגת לתינוק? כל המותגים נמצאים בישראל, אבל כמה אנחנו משלמים עליהם ביחס לעולם?

האוברדרפט הוא בלתי נמנע

באחרונה נשמעת לעתים קרובות הטענה שבלי לשים לב, בשנים האחרונות הכל התייקר. מחירי הדלק העולים אפילו הצליחו לפני חודשיים להוציא לרחובות נהגים רבים שזעמו על ההוצאה ההולכת וגדלה. אבל הדלק הוא רק אחת משורה של הוצאות שמשק בית ישראלי צריך לספוג מדי חודש. מחירי הנדל"ן עלו בעשרות אחוזים בשנתיים האחרונות, ולרבים מהישראלים אין כל סיכוי לקנות דירה בטווח המיידי, הבינוני או הארוך. כשזה מתאפשר, המשמעות היא עול כבד של משכנתא - ובמלים אחרות שותפות יקרה בדירה עם הבנק, עד הפנסיה. גם מחירי השכירות עולים, הוצאה חודשית על מים היא כבר לא עניין שולי, קשה לעשות קנייה בסופר בפחות מ-200 שקל. וזה עוד לפני שהזכרנו את העובדה שכדי לקנות מכונית צריך לחסוך כמה שנים ולפני שהתייחסנו לכך שהמטפלת של הילד שואבת חצי משכורת.

לפי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, האוברדרפט הישראלי הוא בלתי נמנע. בסקר האחרון ל-2009 היתה ההוצאה הממוצעת לתצרוכת למשק בית בישראל - שמספר הנפשות הממוצע בו הוא 3.3 ומספר המפרנסים הממוצע הוא 1.3 - 13 אלף שקל בחודש. בצד השני של המשוואה, ההכנסה הממוצעת נטו למשק בית ב-2009 היתה 11,354 שקל.

סעיף ההוצאה העיקרי היה דיור: כ-3,200 שקל בחודש שמהווים כרבע מהוצאה הכוללת; אחריו סעיף התחבורה והתקשורת עם הוצאה של 2,485 שקל; וסעיף המזון כולל פירות וירקות עם הוצאה חודשית ממוצעת של 2,120 שקל. בין הערים הגדולות בישראל, ההוצאה הגבוהה ביותר למשק בית היא בראשון לציון (כ-15 אלף שקל) והנמוכה ביותר בבת ים (9,800 שקל). בבדיקה לפי בן אדם, בתל אביב ההוצאה היא הגדולה ביותר - 6,400 שקל.

את הטענה שתל אביב היא עיר יקרה ל-400 אלף תושביה כבר אפשר להציב כעובדה. מכון המחקר "מרסר", שבודק מדי שנה את עלות המחיה בערים רבות בעולם, מיקם בסקר האחרון שלו את תל אביב במקום ה-19 בעולם. הסקר בחן את מחיריהם של יותר מ-200 מוצרים, כמו עלויות דיור, תחבורה, אוכל, בגדים, מוצרי חשמל, מוצרים לבית ועוד, ב-214 ערים בעולם. תל אביב הגיעה למקום הראשון מבין ערי המזרח התיכון; היא נמצאת במיקום דומה לזה של לונדון ושל פאריס (מקום 17) והיא מקדימה את ניו יורק (מקום 27), את מלבורן (33), את ברצלונה (49) ואת פרנקפורט (50) - וזה עוד לפני שמשקללים את רמת ההשתכרות הנמוכה יחסית בישראל בהשוואה לאירופה ולארה"ב.

אף על פי שתל אביב היא בין הערים היקרות בעולם, אי אפשר להסיק מכך שגם יוקר המחיה הממוצע בערים אחרות בישראל גבוה יותר מיוקר המחיה הממוצע במדינות אחרות שרמת החיים שבהן קרובה יחסית לשלנו. כדי לבחון את השאלה עד כמה ישראל יקרה לעומת מדינות אחרות, ערכנו השוואת מחירים מקיפה בין מוצרי צריכה שונים, מכשירי חשמל, נעליים, מגורים, כלי רכב, חינוך ובריאות. לא בדקנו את המחירים בערים יקרות כמו לונדון, פאריס, ניו יורק וסידני, אלא בערי ספר, בעיקר באמצעות אתרי אינטרנט של חנויות שמאפשרים קנייה און ליין ומציגים מחירים תחרותיים. בבריטניה למשל, בדקנו באמצעות אתר שמשווה מחירי סופר בכל הרשתות ומציג את המחיר הזול ביותר.

בדקנו גם את המחירים באופן אבסולוטי וגם ביחס לתוצר לנפש בישראל, כדי לבחון עד כמה מדובר במחירים גבוהים ביחס להכנסות. התמ"ג לנפש הוא נתון שמשקף את רמת החיים: במלים פשוטות אפשר להגיד שלוקחים את כל הערך המוסף שמיוצר בשנה בישראל - חלקו עובר דרך משכורות וחלקו דרך הון - ומחלקים למספר האזרחים במדינה. הנתון הזה הוא מדד מקובל לעושר, לרמת חיים ולרווחה של התושבים ומשקף באופן ממוצע את ההכנסה לנפש במדינה.

להתנחם בעגבניות

רשימת הצריכה שלנו כללה מוצרים כמו סכיני גילוח של ג'ילט, משחת שיניים של קולגייט, קפה טייסטר'ס צ'ויס, חלב, ספגטי ברילה, דגני בוקר של קלוגס, דאודורנט ניוואה, בננות, עגבניות, חזה עוף טרי, שוקולד טובלרון, חיתולים חד פעמיים של פמפרס ומזון תינוקות.

בהשוואה לארה"ב, כמעט כל מוצר צריכה שבדקנו היה יקר יותר אצלנו. אפשר להניח שאחת הסיבות לכך שארה"ב זולה יותר נעוצה ביתרון הגודל: במדינה ענקית כמו ארה"ב יכול סוחר להרשות לעצמו רווח יותר נמוך מאשר הסוחר הישראלי, כי גם הביקוש גדול בהרבה.

אבל יש סיבות נוספות, שקשורות לתחרותיות. הגברים הישראלים, למשל, מגלים נאמנות גבוהה לסכיני הגילוח של ג'ילט, שאותה אפשר להגדיר כמונופול בתחום. ג'ילט מציגה בישראל מחירים גבוהים מאלה שמשלמים במדינות מערביות אחרות. מארז של ארבעה סכיני גילוח טורבו של ג'ילט עולה בישראל 60 שקל, כלומר 15 שקל לסכין. בארה"ב חבילה גדולה יותר של חמישה סכינים עולה 54 שקל (11 שקל לסכין). גם המחיר הרשמי של משחת שיניים טוטאל של קולגייט הוא יותר מכפול (20 שקל אצלנו לעומת 9 בארה"ב).

איפה בכל זאת אנחנו מנצחים? במחיריהם של ירקות כמו עגבניות. מחירי הפירות והירקות אמנם משתנים מדי יום, אבל נכון לאמצע מארס עלה ק"ג עגבניות במקומות שנבדקו בארה"ב כ-14 שקל, ואצלנו קצת פחות מחצי. בננות דווקא יותר זולות שם, כנראה בגלל היבוא הזול מאמריקה הלטינית. לעומת זאת, על ק"ג חזה עוף פרוס נשלם בישראל כמעט 30 שקל ובארה"ב 25% פחות. הסיבה לכך טמונה כנראה בכשרות שמעלה את מחיר הבשר.

ההשוואה היא של המחירים הרשמיים, בלי להביא בחשבון מבצעים. חשוב לציין שלחלק ממחירי המוצרים בארה"ב שאינם מזון מיתוסף מס קנייה שמשתנה ממדינה למדינה ואפילו בין מחוזות, ונע בין 0% ל-10%. בנוסף, לכל רשתות המזון הגדולות יש גם מותג שהן מייצרות ("מותג פרטי") שיכול להיות זול ב-30% וביותר ממחיריהם של המותגים הבינלאומיים, כך שסביר להניח שסל הקניות של האזרחים יהיה מורכב גם ממוצרים שמחיריהם נמוכים יותר.

גם בריטניה זולה משמעותית מישראל: מחיריהם של רוב המוצרים שבדקנו - כמו סכיני גילוח, משחת שיניים, קפה, קטשופ, דגני בוקר, נוזל לשטיפת כלים, פסטה, טובלרון ודאודורנט - נמוך יותר. מעבר ליתרון הגודל, חלק מהעניין נובע מריבוי המותגים בשוק הבריטי, כולל מותגים פרטיים מפותחים מאוד. בין אם הסופר המועדף הוא ווייטרוז (הנחשב יוקרתי יותר) ובין אם הוא לידל (רשת גרמנית זולה במיוחד) או כל מה שבאמצע (טסקו, אסדה, סיינסבוריז) לכל חנות יש קו מוצרים המתויג תחת שם החנות ומיוצר ברוב המקרים על ידי אותם מפעלים המייצרים את המותגים המתחרים. המבחר הוא עצום וכולל פסטה, קופסאות שימורים, חלב, דגני בוקר, תה וקפה, משקאות אלכוהוליים, אורז, סוכר, בשר טרי, גבינות, פיצות וצ'יפס. איפה בכל זאת יקר יותר בבריטניה? הבשר הטרי עולה יותר, ועל ק"ג עגבניות משלמים הבריטים כ-9 שקלים - פי 1.5 מבישראל.

רמת המחירים הגבוהה בישראל ביחס למצב במדינות אחרות קשורה ישירות להתחזקות של השקל בשנים האחרונות. רק ב-2007 נסחר המטבע הבריטי, הליש"ט, מול השקל ברמה שמתקרבת ל-9 שקלים. כיום השער נע סביב 5.8 שקלים לליש"ט, כלומר באופן אוטומטי כל דבר שמחירו נקוב בליש"טים נהפך לאטרקטיבי יותר ביחס לשקל. ב-2002 נגע שער הדולר ב-5 שקלים, ב-2005 הוא היה 4.7 וכיום הוא ברמה של 3.6 שקלים - כך שהמחירים בדולרים ירדו דרמטית. גם היורו נחלש ביחס לשקל לאחר שב-2007 הוא כמעט נגע בשער של שישה שקלים, כיום הוא נסחר סביב 5 שקלים ליורו.

המדינה שמתקרבת אלינו יותר במחירים היא צרפת. היא אמנם זולה יותר בחלק גדול ממוצרי הצריכה שבדקנו, כמו משחת שיניים, סכיני גילוח, שמפו פנטן וספגטי ברילה אבל היא מציגה מחירים גבוהים יותר של חיתולים, עגבניות ועוף טרי. חלק מהעניין נובע מהאופי הקולינרי של הצרפתים, שעורכים קניות בכמויות קטנות וקונים מוצרים טריים לארוחה הבאה, ולכן גם בסופרים הממוצעים מוכרים בכמויות קטנות ויקרות יחסית. לעומת זאת, הצרפתים נהנים מיין ומגבינות זולים יותר מאשר הישראלים.

מי שעוקפת אותנו במחירים היא אוסטרליה, שם כמעט כל מוצר שבדקנו יקר ביחס לישראל - במיוחד עגבניות, חזה עוף ושמפו. יוצאי הדופן הם דאודורנט ניוואה (20 שקל לעומת 30 שקל בישראל), ספגטי ברילה, דגני בוקר וטובלרון. עם זאת, באוסטרליה גם המשכורת הממוצעת גבוהה פי שניים מאשר בישראל.

יש כמה מוצרים שההבדל בין מחיריהם קיצוני. לדוגמה, דאודורנט של ניוואה בגודל 150 מ"ל עולה בישראל כמעט 30 שקל. בבריטניה, לעומת זאת, עלותו 12 שקל בלבד - כמעט שליש, בצרפת 18 שקל לכמות של 200 מ"ל ובאוסטרליה 20 שקל. ניוואה היא חברה גרמנית, ובין גרמניה לישראל יש סחר חופשי (כלומר פטור מתשלום מכס), כך שלא ברור למה המחירים אצלנו כל כך גבוהים ביחס למדינות כמו אוסטרליה. מותג של דאב, שמחירו בישראל נע סביב 30 שקל, כמו ניוואה, עולה בארה"ב 16 שקל בלבד.

חשוב לציין שבפועל, רבים מהמוצרים נמכרים במבצע כלשהו ואפילו ב"1+1" או "השני בחצי מחיר". עם זאת לא תמיד כשצריכים דאודורנט, משחת שיניים או שמפו הם נמכרים במבצע, וגם חנויות טסקו בבריטניה, CVC בארה"ב וקול'ס באוסטרליה עורכות מבצעים. עוזי ויזינגר, מנהל סחר ברשת סופר פארם, אומר שהמבצעים בישראל אגרסיביים יותר מבמדינות אחרות. "כמעט כל מוצר אצלנו נמצא במבצע. המחירים הולכים ויורדים כל הזמן - כל שנה אנחנו מוכרים יותר יחידות במחיר נמוך יותר ליחידה".

דוגמה נוספת לפער קיצוני במחירים היא שישיית פחיות דיאט קולה. בישראל נשלם עליה 24 שקל וכך גם בצרפת, בארה"ב רק 10 שקלים, בבריטניה 18 שקל ובאוסטרליה 32 שקל. על בקבוק ליטר וחצי נשלם בישראל כ-8 שקלים, ובארה"ב המחיר הוא 6 שקלים לבקבוק גדול יותר של 2 ליטרים. ומה אומרים על זה בחברת קוקה קולה ישראל? "המחירים לצרכן נקבעים על ידי הקמעונאים בלבד".

בהשוואה של מחירי החלב, המחיר בישראל דומה לזה שבצרפת, אבל גבוה מהמחיר בארה"ב ובבריטניה. בישראל נשלם על 2 ליטרים חלב 3% שומן כמעט 12 שקל, ובארה"ב - 9 שקלים. בבריטניה המחיר הוא כ-7 שקלים. שוק החלב בישראל כמעט סגור ליבוא: חל איסור על יבוא חלב וחומרי גלם חלביים, פרט למכסות סמליות. הענף לא נחשב לתחרותי, ומאחר שאין יבוא - המחירים גבוהים יחסית. לפי השוואה בינלאומית שהוצגה על ידי משרד החקלאות, עלות ייצור החלב ברפתות בישראל ב-2009 היתה גבוהה ב-28% מהעלות במדינות האיחוד האירופי, וב-46% מזו של הרפת האמריקאית.

אין מספיק תחרות

כשזוג ישראלי צעיר נסע לפני חצי שנה לטיול בארה"ב עם בתם הקטנה, הם הביאו במזוודה כמה קופסאות של תחליפי חלב. אבל המזוודה לא הגיעה ליעדה, ולכן הלכו בני הזוג לסופר המקומי כדי לתגבר את כמות הפורמולה. ב"ארץ המחירים הזולים" הם ציפו למצוא מחיר נמוך יחסית, אבל כשראו את הסכום שהם צריכים להוציא חשכו עיניהם - 30% יותר ממה שהם נוהגים לשלם בישראל.

כן, בקטגוריה של תחליפי חלב וחיתולים מעניין לראות שאנחנו לא תמיד הכי יקרים אבל גם לא ממש זולים. מהשוואת מחירים של תחליפי החלב עולה כי על 900 גרם סימילאק אדוונס אנחנו משלמים כאן 90 שקל ובארה"ב מוצר דומה של סימילאק עולה כ-120 שקל. עם זאת, בחלק מהרשתות שם אפשר למצוא מותג פרטי (למשל זה של רשת CVS) שמחירו דומה למחיר המוצר בישראל.

מזון לתינוקות אינו דבר שאפשר לוותר עליו, ובישראל אין ממש תחרות - שתי חברות שולטות, סימילאק ומטרנה, כמעט בכל השוק. בבריטניה ובאוסטרליה, לעומת זאת, יש בשוק שלוש-חמש חברות מתחרות והעלות לצרכן נמוכה במידה משמעותית. חבילה בגודל 900 גרם של המותג SMA עולה במדינות אלה הרבה פחות מאצלנו: 56-44 שקל.

בדקנו גם חבילת חיתולים של פמפרס - בייבי דריי או המקבילה, מידה 2, אריזה של 42 חיתולים. התוצאות הראו שבישראל נשלם על חיתולים 50 שקל (מידה 1), בארה"ב 43 שקל ובבריטניה המחיר הנמוך ביותר - 38 שקל. אוסטרליה וצרפת (מידה 1) יקרות יותר: 56 ו-60 שקל בהתאמה.

גם במקרה הזה חשוב לציין כי בישראל יש מבצעים רבים על חיתולים. כשקונים חבילות גדולות המחיר נהפך לזול יותר, אם כי בארה"ב יש היצע גדול יותר של חבילות ענק. באתר הפופולארי Diapers.com, למשל, עולה חבילת ענק של 276 חיתולי פמפרס בייבי דרי 49.99 דולר - כלומר 18 סנט לחיתול (65 אגורות). המחיר הרשמי של חבילה של 72 חיתולים של אותו מותג בישראל הוא 70 שקל, כלומר בערך שקל לחיתול. בבריטניה, שם אפשר לקנות חבילה של 96 חיתולים, משלמים 12 ליש"ט - 70 אגורות לחיתול.

"בשנים האחרונות ירדו מחירי החיתולים, אבל על חשבון הקמעונאים", אומר ויזינגר מסופר פארם. "כדי להגיע למחיר תחרותי של חיתולים לצרכן אני משלם מחיר שגבוה מ-70 שקל ומוכר ב-50 שקל. מדי שנה אנחנו מפסידים עשרות מיליוני שקלים על המוצרים האלה. סופר פארם מפסידה גם בקטגוריה של פורמולות לתינוקות. כדי לא להפסיד אני צריך למכור במחיר דומה לזה שבארה"ב, 120 שקל. אין תחרות בין היצרנים אלא בין הקמעונאים, ולכן אנחנו סופגים את ההנחות - ויש גבול למה שאנחנו יכולים להפסיד. בכל מקרה, בדרך כלל יש מבצעים רבים והצרכנים לא משלמים את המחיר הרשמי. אם לא נציע מבצע, לא נמכור".

סביר להניח שתחרות גדולה יותר בשוק תחליפי החלב לתינוקות היתה מוזילה את העלות לצרכן, אך נראה שמדובר במשימה קשה. הישראלים מגלים נאמנות גדולה למותגים והחדרה של מוצר חדש עולה הרבה כסף, בין השאר כי יש צורך לשלם לבתי חולים כדי שיציעו ליולדות מזון תינוקות מסוים.

כשבוחנים את העלות הכוללת של סל המוצרים שבדקנו, מגלים כי אוסטרליה יקרה מישראל במחירים אבסולוטיים בכ-8%, בישראל ובצרפת יש רמת מחירים דומה, ישראל יקרה מארה"ב בכ-10%, ובזכות מוצרי התינוקות הזולים הפער בין בריטניה לישראל הוא 35%.

אבל באוסטרליה גם התוצר לנפש כפול מישראל. כשבודקים את עלות הסל כהוצאה ביחס לתמ"ג לנפש משתנה התמונה באופן קיצוני, ומתברר שישראל יקרה להחריד: ב-80%-90% (כלומר כמעט פי שניים) לעומת ארה"ב, בריטניה ואוסטרליה, וב‑45% יותר לעומת צרפת.

כמה נשלם על מחשב?

לפחות מבחינת המבחר של גאדג'טים ומוצרי חשמל - לישראל אין במה להתבייש. אבל כשבוחנים את המחירים, מגלים פערים משמעותיים למדי. המחירים נבדקו באתרים הרשמיים של היצרנים (כמו אפל, נייקי ודייסון), באמזון ובחנויות מתמחות.

כך למשל, מצלמה דיגיטלית (DSLR) דגם EOS 600D עדשה 18-55 של קאנון עולה בישראל 4,400 שקל, בעוד שהאמריקאים ישלמו עליה 3,200 שקל, האוסטרלים 3,700 שקל, והבריטים והצרפתים ישלמו מעט פחות מאיתנו.

בהשוואה של מחשב נייד נטבוק של אסוס דגם Eee pc 1015PEM הפער קיצוני אפילו יותר. מחירו בישראל הוא 2,088 שקל - גבוה ב-56% מארה"ב שבה המחיר 1,330 שקל, הבריטים משלמים כ-1,900 שקל, הצרפתים 1,660 שקל והאוסטרלים כ-1,640 שקל.

"נקודת מפתח של הפער בין מחירים היא תחרות, וכשהאוכלוסיה גדולה יותר - גם הכמות קובעת", אומר ניסים חזן, מנהל הרכש של רשת המחשבים באג. "ישראל נחשבת לנקודה קטנה. העלות גבוהה יותר כשמוכרים כמות קטנה יותר ובסופו של דבר, גם אנחנו עובדים על מתח רווחים נמוך".

שואב אבק דגם DC25 של דייסון, שעולה אצלנו 3,000 שקל, יעלה לאמריקאים 1,800 שקל, לבריטים 1,740 שקל ולאוסטרלים ולצרפתים כ-200 שקל פחות מאצלנו. מעבד מזון של מג'ימיקס, דגם CS5200XL כרומו, עולה בישראל בכ-40% יותר מבארה"ב ובבריטניה, 11% יותר מבצרפת וזול ב-700 שקל מבאוסטרליה. אצל היבואנית ניופאן מסבירים את הפערים בין השאר בכך שהמארזים בכל מדינה שונים מבחינת האביזרים הנלווים, וגם בכך שבארה"ב אין יבואן או משווק למוצרי החברה הנמכרים ישירות ברשת וויליאמס-סונומה. הרשת הזאת, אגב, נחשבת יקרה במונחים אמריקאיים. אם עדיין לא השתכנעתם, בניופאן מוסיפים שבישראל יש לעתים קרובות מבצעים והנחות, ואילו בארה"ב המחיר המוצג סופי.

נעבור לעגלת ילדים של מקלרן מדגם XT טכנו, שעולה בישראל 1,499 שקל. מאחר שזו חברה בריטית, מחירה בארץ המוצא הוא הנמוך ביותר - קצת פחות מ-1,000 שקל. האמריקאים משלמים עליה 1,150 שקל, הצרפתים פחות או יותר כמונו והאוסטרלים כ-1,900 שקל.

על נעלי נייק מדגם פגסוס ישלם האתלט הישראלי 600 שקל - כמעט כפול מהמחיר בארה"ב. תג המחיר בבריטניה ובאוסטרליה יהיה דומה לשלנו, והצרפתים ישלמו 700 שקל. אייפוד שפל עולה בישראל 290 שקל, כמו בצרפת, מעט יותר מבבריטניה (230 שקל) ו-60% יותר מהמחיר בארה"ב - 176 שקל.

אלי מיזרוח, שותף בכיר בחברת היעוץ האסטרטגי טאסק, מזכיר סיבה נוספת ליוקר המחירים בישראל - מעבר ליתרון הגודל שאין לנו ולריכוזיות בהיצע בישראל. "בחלק מהמדינות מגיעים מוצרים לצרכן ללא יבואן או זכיין בדרך, כלומר היצרן הוא הסיטונאי. כאן, לעומת זאת, כמעט בכל תחום יש יבואן או זכיין, ובאופן מסורתי יש נתח די גבוה של מרווח יבואן. בתחום מוצרי החשמל נוצר יבוא מקביל וזה מתחיל להשפיע על המחירים, אבל זה עדיין לא משמעותי - בין השאר כי לצרכן הישראלי עדיין חשוב לקנות אצל היבואן הרשמי". מיזרוח מוסיף כי אף על פי שהמסים על מוצרים מסוימים, כמו מוצרי חשמל ומצלמות, ירדו בשנים האחרונות, בחלק מהמקרים לא כל הירידה גולגלה לצרכן.

כשמסכמים את מחירה הכולל של חבילת המוצרים שכוללת אייפוד, נעלי נייקי, מצלמה של ניקון, שואב אבק של דייסון, מעבד מזון של מג'ימיקס, מחשב נייד של אסוס ועגלת מקלרן, מתברר שהישראלים ישלמו עליה כ-14 אלף שקל - בדומה לחבילה האוסטרלית, 1,000 שקל יותר מהצרפתים ו-2,900 שקל יותר מהבריטים. חבילת מוצרים כזאת עולה בארה"ב מעט פחות מ-10,000 שקל, כלומר המחיר בישראל גבוה ב-46% מבארה"ב וב-25% מבריטניה.

ביחס לתוצר לנפש הפער דרמטי. החבילה מהווה כ‑15% מהתוצר לנפש בשנה בישראל, 9% מהתוצר לנפש בבריטניה ובצרפת, 7% מהתוצר לנפש באוסטרליה ורק 6% מהתוצר לנפש בארה"ב. אם לנסח זאת אחרת, באופן יחסי לתוצר, המחירים בישראל גבוהים פי 2.5 מאשר בארה"ב, פי שניים מבאוסטרליה וב‑60%‑70% מבמדינות האחרות.