>> לפני כמה שנים הזדמנתי בלוויית מכר, סוחר ממולח, לחנות רהיטים ברחוב הרצל בתל אביב. המוכר נשאל על סלון מסוים ונקב במחיר של 17 אלף שקל. המכר השיב מיד ובלי להתבלבל: אפשר לסגור ב-2,500? המוכר ירה בנו מבטים רושפים שלא הותירו לנו ברירה אלא לחמוק מהחנות במהירות. המכר שלי קצת הגזים באותו רגע, אבל באינספור הזדמנויות אחרות הוא הצליח לחסוך הרבה מאוד כסף בזכות מודעות צרכנית, מיומנות בניהול משא ומתן וחיבה עזה להתמקחות. ואולם לא צריך את כל אלה כדי להשיג תנאים טובים בדיאלוג שלנו עם ספקי השירותים שאנחנו צורכים. די במעורבות צרכנית אמיתית, בהכרת החומר והנתונים ובמעקב אחר התשלומים שאנחנו משלמים כדי להוריד עלויות ולחסוך הרבה כסף.
כל ימות השנה אנחנו מבקרים את חברות הסלולר ותעריפיהן הגבוהים, את הבנקים והעמלות המופקעות, את חברות הביטוח שתמיד משאירות אותנו לא מרוצים, את דמי הניהול השערורייתיים שגובים מנהלי החיסכון הפנסיוני שלנו ועוד שורה ארוכה של ספקי שירותים בתחומי התקשורת והפיננסים, שחולבים את כספנו. הכל נכון. במרבית הענפים בישראל יש קרטלים, מונופולים או אוליגופולים. במרבית הענפים הרווחים הגדולים מגיעים מאתנו - משקי הבית. במרבית הענפים יש חוזים אחידים רוויי סעיפים פוגעניים. במרבית הענפים יש מספר מועט של שחקנים. במרבית הענפים השווקים מיוצבים, נתחי השוק מחולקים וכמעט שאין מלחמות אגרסיביות על לבם של הצרכנים.
ואולם יום הכיפורים הוא מועד מתאים לחשבון נפש, גם שלנו, הצרכנים. האם אנחנו עושים כל מה שנדרש מאתנו כצרכנים נבונים? האם אנחנו מבררים עלויות, משווים מחירים, עושים שופינג ומפעילים את כוחנו הצרכני? למרבה הצער, אנחנו עושים מעט מאוד. במקרים רבים מדי האשמה היא בנו, וספקי השירותים מנצלים את ההתנהגות הצרכנית הפאסיבית והאדישה שלנו. אם נתחבר לרגע לתפילת יום הכיפורים הנודעת, אזי ספקי השירותים הם אלה שצריכים להתפלל ולהכריז: אשמנו, בגדנו, גזלנו, זדנו, חמסנו, יעצנו רע, שיחתנו, תיעתענו וכו', בעוד שאנחנו הצרכנים צריכים לאמץ מהתפילה את תעינו, מרדנו, סררנו וקישינו עורף.
פיתוח מודעות צרכנית מינימלית יכול לשנות את התמונה. יש לנו מספיק סיבות להישאר מחוברים לחברת הסלולר שלנו, לבנק שלנו ולסוכן הביטוח שלנו. אבל האם אנחנו עושים הכל כדי לקבל מהם את השירות הטוב ביותר במחירים האטרקטיביים ביותר? רבים לא מודעים לאפשרות של מיקוח ובדיקת עלויות בסיסית, ומקבלים את התעריפים המוצעים להם כתורה מסיני. הם יכולים אולי להתמקח על שקל או שניים בשוק, אבל לא מעלים על דעתם שהם יכולים לעשות זאת גם בסניף הבנק, בחברה שמנהלת עבורם את קרן ההשתלמות, או עם ספק האינטרנט שלהם.
כדי להבהיר את הקלות שבה ניתן להוזיל עלויות ולעודד מודעות צרכנים בחרנו להקדיש את גיליון יום הכיפורים לחשבון נפש צרכני ולפיתוח מודעות צרכנית. 22 כתבי העיתון נשלחו למשימות פשוטות: לבדוק כמה הם משלמים לספק שירות מסוים, ולנסות להוזיל עלויות. אותם כתבים (שלא הציגו עצמם ככתבים) הצליחו לחסוך יחדיו בקלות סכום של יותר מ-14,000 שקל בשנה. זה לא הסכום שמייצג משק בית ממוצע, אבל גם אם נניח שמשק בית ממוצע יחסוך לעצמו 10%-20% מסך זה, כבר מדובר בכ-1,500 - 3,000 שקל נטו. גם אם זה השכר שלכם ליום עבודה שלם, המאמץ הכרוך בכמה שיחות טלפון בלבד כדאי ומצדיק את ההשקעה. זיכרו: את ההטבות הכי גדולות מספקות החברות העסקיות למי שמאיים לנטוש, לא למי שמשדר "אני לקוח פאסיבי ועצלן".
כך בדקנו
>> המשימה היתה ברורה: לבדוק כמה קל להיטיב את התנאים שלנו אצל הספקים הקבועים - הבנק, חברת הביטוח, חברת הטלוויזיה הרב ערוצית, ספקית האינטרנט וכן הלאה.
האמצעי: 22 עובדי TheMarker יצאו לבדוק עד כמה זה אפשרי. אף אחד מהעובדים לא גילה כי הוא עיתונאי - כדי לא להטות את התוצאות, וכמובן שכדי לשמור על כללי האתיקה האוסרים על קבלת טובות הנאה. בארבעה מקרים ביצע את ההתמקחות האתר Kamaze.co.il, המאפשר השוואת מחירי סלולר, אינטרנט, כבלים ולוויין.
התוצאות: מפתיעות. במרבית המקרים לא נדרשה יותר משיחת טלפון אחת כדי לקבל הנחות משמעותיות. רוב המשתתפים היו נבוכים לגלות ששילמו הרבה יותר ממה שהיו צריכים - במשך זמן רב מדי.
לעתים רק המחשבה על מיקוח עם מוקדי השירות מתישה את הצרכנים וגורמת להם לוותר על הניסיון. המסקנה: לא נדרש מאמץ רב כדי לחסוך הרבה כסף.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה